פסק-דין בתיק תא"ק 66662-07

1. מר צבי  פוגץ' (להלן- " מר צבי" ו/או " תובע 1") ומר מיכאל פוגץ' (להלן- " מר מיכה" ו/או " תובע 2"), בעלי זכויות בחנות שבמרכז המסחרי בקצרין, הידועה כגוש 4800 חלקה 1077 (להלן תקרא- " המושכר"), הגישו תביעה כספית בסדר דין מקוצר נגד מר אהוד סאסי (להלן- " מר סאסי" או " הנתבע"), ששכר מהם את המושכר בהתאם להסכם שכירות מיום 27.3.01 (להלן- " חוזה השכירות" ו/או " ת/1").

בכתב התביעה שהגישו התובעים, דורשים התובעים מהנתבע:

א.      תשלום הפרשי דמי שכירות, שלטענתם נותר חייב להם בגין התקופה המתחילה ב-,1.1.04 יום הגשת התביעה.

ב.       ריבית פיגורים על דמי השכירות כפי שהוסכם על הצדדים בסע' 8.6 לחוזה השכירות ת/1.

ג.        פיצוי מוסכם כפי שנקבע בסע' 20.2 לחוזה השכירות בגין הפרת חוזה השכירות.

2. הנתבע אינו מכחיש, שחתם ביום 27.3.01 על החוזה השכירות ת/1 וכי נכנס למושכר והשתמש בו, אלא שלטענתו תנאי ההסכם שונו על ידי הצדדים בהסכמה בעל פה מיד מלכתחילה, הן לגבי מועדי התשלום והן לגבי תנאים נוספים. באשר לתקופת השכירות הרלוונטית לתביעה זו, דהיינו התקופה המתחילה ב-1.1.04, לטענתו של הנתבע סוכם בעל פה בדצמבר 2003 בינו לבין מר מיכה כנציג שני הנתבעים, כי עבור התקופה המתחילה ב-1.1.04 ואילך יופחתו דמי השכירות ויועמדו על סכום קבוע של 16,500 ש"ח לחודש (הסכום כולל מע"מ), שישולמו מידי חודש בחודשו. לטענת הנתבע שילם את דמי השכירות במתכונתם החדשה במלואם וכסדרם ולא הפר את החוזה, לפיכך אינו חייב בתשלום הכספים, אינו חייב בתשלום ריבית פיגורים וגם לא בתשלום פיצוי מוסכם.

מוסיף וטוען הנתבע, כי מסכומי דמי השכירות הוא זכאי לקזז כספים שמגיעים לו מהנתבעים בהתאם לפירוט הבא:

א.      בגין סכומים ששילם ביתר כדמי שכירות עבור שנת 2003.

ב.       בגין נזקים שנגרמו לנתבע עקב מצגי שווא שלהם וחוסר תום לב בעת כריתת חוזה השכירות, שכן המושכר נחזה להיות כולל גלריה בעלת היתר ולא כך היה המצב. הנתבעים נאלצו להרוס את הגלריה להוציא הוצאות כספיות וגם נגרם להם הפסד רווח ממכירות.

להלן אתייחס לטענות שהועלו על ידי הצדדים:

הטענה בדבר שינוי תנאי הסכם השכירות בעל פה בגין תקופת השכירות המתחילה ב-1.1.04

3. גרסת הנתבע, שפורטה בתצהירו ובעדותו בבית המשפט, הינה שבדצמבר 2003 סיכם בעל פה עם מיכה כנציג התובעים על תשלום דמי שכירות מופחתים בסכום קבוע של 16,500 ש"ח (הסכום כולל מע"מ), שישולמו מדי חודש בחודשו. הנתבע הסביר, כי הסיבה לכך שהגיעו להסכם החדש הייתה, כיוון שהתברר שבהתאם למנגנוני ההצמדה בחוזה השכירות דמי השכירות, שהיה על הנתבעים לשלם, הגיעו לסכומים גבוהים ביותר, כדי כפליים מדמי השכירות המקובלים באותה עת בחנויות אחרות באותו מרכז מסחרי. בנסיבות אלה פנה הנתבע למר מיכה וביקש שיוקטנו דמי השכירות ואיים, כי אם לא יוקטנו דמי השכירות יפנה המושכר. מיכה הסכים לשינוי תנאי ההסכם בשם התובעים. הנתבע הוסיף והעיד, כי התובעים קיבלו את דמי השכירות במתכונת החדשה סכום קבוע של 16,500 ש"ח (הסכום כולל מע"מ) מדי חודש בחודשו החל מ-1.1.04 (כאשר המנגנון היה מסירת 12 שיקים שנמסרו לשנה מראש) ללא כל מחאה או הערה, ועובדה זו מהווה חיזוק לגרסתו לפיה נקשר הסכם חדש בעל פה.

4. כנגד עדותו של הנתבע הושמעה עדותם של מר מיכה ומר צבי.

מר מיכה העיד, כי הוא איש שטח ובדרך כלל לא טיפל בענייני שכירות. מי שטיפל דרך קבע בענייני המושכר היה אחיו מר צבי, ומעורבותו שלו בענייני השכירות הייתה רק לעיתים רחוקות, כאשר אחיו נסע לחו"ל, או כאשר אחיו נזקק נקודתית לעזרתו. לדבריו, פנה אליו הנתבע ואמר לו, שבשל הפסד שני מכרזי גינון, הוא נמצא בקשיים זמניים לשלם את דמי השכירות. הוא ביקש דחייה של חלק מדמי השכירות. הנתבע נקב בסכום 16,500 ש"ח לחודש, שיש באפשרותו לשלם, והבטיח ששנה לאחר מכן ישלם גם את מה שהחסיר בשנה הקודמת לגביה ביקש וקיבל את ההקלה. לדבריו של מר מיכה, הנתבע לא ביקש שינוי חוזה השכירות אלא הקלה זמנית. לו היה הנתבע מבקש שינוי של דמי השכירות, הוא מר מיכה, לא היה מתעסק בזה, אלא היה אומר לנתבע להמתין למר צבי. בהתאם לעדותו של מר מיכה, לאחר שהגיעו להסכמה בדבר תשלום דמי שכירות חודשיים בסך 16,500 ש"ח לחודש (הסכום כולל מע"מ), ולאחר שהנתבע עזב את משרדי התובעים, הדפיס את ההסכמה בינו לבין הנתבע והניח את הדף המודפס על שולחנו של מר צבי. הדף המודפס הוגש כמוצג ת/3. לדבריו, הועבר ת/3 לנתבע בזמן אמת, או על ידי מר צבי או על ידי הפקידה.

מר צבי אישר את עדותו של מר מיכה, כי הוא זה שטיפל בהשכרות ולא אחיו מיכה, וכי מיכה רק סייע לו מעת לעת נקודתית. עוד אישר מר צבי, כי הסיכום, באשר להסכמה לקבל בשנת 2004 באופן זמני סך 16,500 ש"ח כולל מע"מ, היה עם מר מיכה, שהשאיר לו מכתב מודפס על שולחנו, והוא, מר צבי, היה זה ששלח בפקס את המכתב ת/3 לנתבע. בהתאם  לעדותו של מר צבי, הצדדים פעלו כמוסכם בפרוטוקול ת/3 ביחס לשנת 2004. אולם, כאשר ביום 21.12.04 העביר הנתבע לתובעת 12 שיקים בסך 16,500 ש"ח (כולל מע"מ) כל אחד, כביכול עבור דמי השכירות לשנת 2005, בניגוד למוסכם עם מיכה, מחו התובעים. מר צבי העיד ,כי שלח לנתבע בפקס מכתב דרישה ת/4, לפיו נדרש הנתבע לשלם עבור שנת 2005 בהתאם לתנאי חוזה השכירות וכן נדרש הנתבע באותו מכתב לשלם את חובות שכר הדירה משנת 2004 בצירוף ריבית פיגורים. משלא ענה הנתבע לדרישות התובעים בת/4, נשלחו לו לאחר מכן מכתבים נוספים בפקס: ת/5 (ביום 28.12.04) ת/6 (ביום 21.3.05) ת/7 (ביום 9.10.05). המכתב ת/7 נשלח גם בדואר וגם בפקס. בהתאם לעדות מר צבי, כל המכתבים הנ"ל לא נענו ע"י הנתבע. ביום 18.10.06 שלחו התובעים לנתבע מכתב בדואר רשום ובפקס (ת/8). למכתב ת/8 ניתנה תשובה על ידי הנתבע במכתב ת/9/א. בתגובה לקבלת ת/9 א החזיר מר צבי לנתבע את המכתב ת/9 א בפקס עם הערות בכתב ידו ובהן הסתייגות לנטען ע"י הנתבע במכתבו (ת/9 ב).

5. הנתבע בעדותו התכחש לקבלת כל אותם מכתבים שמר צבי העיד ששלח לנתבע בפקס, והודה רק בקבלת ת/8 שנשלח בדואר רשום. לנוכח ההכחשה של הנתבע, שקיבל את המכתבים שפורטו לעיל, הגישו התובעים תעודת עובד ציבור נושאת תאריך 14.6.09 ובה אישור על משלוח וקבלת המכתבים שנשלחו בפקס מפקס מס 09-7652879, והמתייחסים למכתבים, שמר צבי העיד ששלח לנתבע, ועל קבלתם על ידי הנמען.

6. אין מחלוקת בין הצדדים, כי החל מיום 1.4.04 ועד יום 5.12.07 (יום הגשת התביעה),          שילם הנתבע לתובעים דמי שכירות חודשיים בסך 16,500 ש"ח לחודש (הסכום כולל מע"מ).

אין גם מחלוקת, שסכומים אלה ומועדי התשלום אינם תואמים את הוראת חוזה השכירות ת/1.

עלי להכריע בשאלה האם הצדדים הסכימו על שינוי תנאי השכירות כגרסת הנתבע, או שמא סיכם הנתבע עם מר מיכה בע"פ על הקלה זמנית בלבד.